​איגרת למנהלות ולמנהלי בתי הספר לקראת שנת הלימודים תשפ"ד
 

מאת: פרופ' ישעיהו תדמור
(חבר בצוות החינוך של התנועה הדמוקרטית האזרחית)

מנהלת יקרה, מנהל יקר,

כמורה, כמחנך וכמנהל-לשעבר, גם כבעל סמכות אקדמית בחינוך, אני נוטל חירות לעצמי לכתוב אליכם את הדברים הבאים. 
התחושה העיקרית המלווה אותי בימים אלה היא שיש לנו – נשות ואנשי חינוך – אחריות על המצב החברתי, התרבותי הפוליטי בישראל כיום; אמנם לא אחריות בלבדית, אבל בהחלט משמעותית. אני עצמי חש זאת אישית. 
בעשורים האחרונים החינוך כמעט שלא חרג משכבת התשתית שלו – הענקת הידע ומיומנויות חשיבה ולמידה. גם זאת עשה לא בהצלחה יתירה. ראייה אקטואלית לכך היא ערוות הידע הרדוד של מושגי הדמוקרטיה המהותיים, שנתגלתה גם בקרב בוגרות ובוגרים של מוסדות חינוך שהשקפת רוב השותפות/ים בהם הינה ליברלית.  
והעיקר, בתי הספר לא השכילו לעלות מן השכבה הבסיסית הזאת אל סְפֵרה שבה מעורר החינוך מחשבה מושגית גבוהה, יכולות דיאלוגיות וביקורתיות, שאלות אנושיות-קיומיות, בהן מוסריות וערכּיוּת כמפתח להתנהגות, משמעות, חוויה ממלאת-נפש, וחתירה מתמדת להעלאת רוח האדם. 
מתוך כך – ועל רקע תכניות הממשלה להשליט פה משטר דיקטטורי בעל אידיאולוגיה פשיסטית – אני מלא דאגה לשנת הלימודים שבפתחנו, תשפ"ד, ופנייתי זו אלייך ואליך נובעת ממנה. 

במלוא הכבוד אליכן/ם ועם תחושת הזדהות שיש בי עם תפקידכן/ם הגדול, המורכב והמאתגר, אני מציע לך את הדברים הבאים:  
א.    הנהיגי/הנהג נא מתוך עוצמה שנת לימודים שייעודה הראשי הוא חינוך, במובנים שציינתי למעלה. 
ב.    חינוך בכלל, גם חינוך לתחום ערכי מוגדר, מחייב השתתפות של כל המורות והמורים, למקצועותיהם, ושל הצוות בכללו. כך בוודאי בתחום ערכי הנאורות, ההומניות והליברליות. גם החינוך לדמוקרטיה איננו יכול להיות מונהג באורח בלבדי רק על ידי המורות/ים לאזרחות, מקצוע החייב עתה לעמוד מול החומרים  היוצאים מן המשרד, שיש בהם לעוות את מהותה של הדמוקרטיה. אנא, אם כן, גייס/י את המחנכות/ים, המורות/ים, היועצות/ים והאחרות/ים בסגל בית הספר להשתתף, מתוך הזדהות, מחויבות ויצירתיות בחינוך לתחומים האלה. 
ג.    היום הראשון ללימודים הוא יום של שמחה, יום של התרוממות הרוח, יום שבו אנו מעלים על נס את החינוך, ההשכלה, והערכים העליונים שבהם אנו מאמינים. אחרי קיץ ארוך, זהו גם יום צהלה, שמחת המפגש של התלמידות והתלמידים, של המורות והמורים ושל אלה עם אלה.  זה גם יום המתווה בפני קהילת בית הספר את משימות החינוך ואת קווי התכנית של שנה"ל.
ד.    אבל נפל דבר בישראל, הפיכה משטרית החותרת לפגוע בדמוקרטיה ולהשליט בישראל משטר דיקטטורי פשיסטי בעל אידיאולוגיה לאומנית-דתית-משיחית. בעיניי זה אסון נורא. חובה עלינו להתייחס לכך בקול רועם. 
ה.    היום הראשון, ואולי היום השני ללימודים – שקלו זאת – חייב לסמן את הכיוון. השקיעו נא בתכנונו. הוא יבטא זעם ומחאה, ולידם הצהרה נישאת לכול: אנחנו נבטיח חינוך ראוי שיטמיע ערכי צדק, שוויון, חירות, דמוקרטיה וזכויות! אשר לזעם ולמחאה, חשבו נא על סמל שיבטא אותם. ההפיכה המשטרית והרוח המפיחה אותה הן בגדר אסון היסטורי בעיניי. לפיכך, אילו אני מנהל כיום, הייתי מוריד את הדגל בבית הספר לחצי התורן. אחרים הציעו דגל מונף ברמה, אך עטור בסרטים שחורים. לבטח יעלו רעיונות אחרים. אפשר לפזר כרזות מחאה ברחבי בית הספר. רצוי לקיים עצרת המבטאת את ההתנגדות לתכנית הזדונית ועימה את האני מאמין הבית ספרי. 
ו.    ביום הזעם, המחאה והדמוקרטיה בבית הספר, נכון יהיה לבטא את הוקרתנו לצה"ל ולכוחות הביטחון בכללם, המתמודדים עתה מול שיסוי מכוער, פרוע, בעל מגמה פוליטית בזויה, מצד ראשי הקואליציה, ולצרף אליה הצהרה מהדהדת לחיזוקם במילוי תפקידיהם תוך דבקות והקפדה מלאה על החוקיות והחוק. 
ז.    אחד הערכים שהממשלה עושה לקעקועו הוא השוויון. ביטוי לא יחיד לכך בחינוך הוא  החלטת שר החינוך לאסור על הכנסת נציגי פורום המשפחות השכולות, ישראלים ופלשתינאים, אל כותלי בית הספר. זוהי הפרה בעליל של החוק; מעשה בלתי אנושי נפשע. שקלי נא, שקול נא את הזמנתם לבית הספר כבר בתחילת שנת הלימודים. זאת כדי לבטא את דבקותנו בערך השוויון ואת שאט הנפש כלפי ההחלטה השפלה. היו מוכנים לשלם את המחיר האישי שייתבע – בירור, שימוע או אזהרה המשרד החינוך. 
ח.    זו צריכה להיות שנה של אקטיביזם פדגוגי מוגבר. נכון יהיה לעודד במיוחד מעורבות של תלמידות ותלמידים במחאה ובכל פעילות למען חיזוק הדמוקרטיה.
ט.    ומה לגבי שיח עם תומכי הרפורמה? דיאלוג הוא מלב החינוך והוא חובתנו. ללא סתירה עם הדברים שלעיל – ביטויי זעם, מחאה ומחויבות לדמוקרטיה – תפקידנו להבטיח קיום דיאלוגים פוליטיים בבית הספר. הצעתי לעשות זאת ללא פוליטיקאים מן החוץ. צריך יהיה להכין את אירועי השיח ולבנותם בשום שכל, להבטיח שיתנהלו ברובד הרציונלי, בהנמקות מושגיות ושכלתניות, בביקורתיות, בהגינות, בקשב הדדי ובכבוד.  
י.    מן הטעם הערכי ומן הטעם המעשי, מובן שאת כל הפעולות המוצעות יש לעשות בשיתוף מרבי של סגל בית הספר, של ההורים, גם של תלמידי השכבות הבוגרות.

מנהלת יקרה, מנהל יקר – עמיתה ועמית לי במחשבת החינוך ובמעשה החינוכי, 
התכונות העיקריות שתידרשנה אצלך הן אומץ לב ונחישות. יסודות מאלה ודאי מוּלדים, אבל רוב בניינם נבנה אל ידי בת אדם ובן אדם שמכוח תודעתם ורוחם מחליטים לחזקם. אני בטוח שיש בך התעצומות הדרושות לפעול כך. 

בחיבוק חברי,   שייקה